בג"צ 1678/07 - גלוטן - שעות נוספות לעובדי סיעוד זרים
עתירה שבמרכזה ניצבת השאלה אם זכאים עובדים סיעודיים, החוברים למטופל בביתו, לתשלום עבור שעות עבודה נוספות.
העותרת, היא עובדת זרה מהפיליפינים, אשר הועסקה כעובדת סיעודית על-ידי המנוחה - המשיבה 2 - במשך כשנה. עמדת הרוב בערעור שהגישה לביה"ד הארצי לעבודה, קבעה כי החריגים הקיימים בסעיף 30(א)(5) ו-30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה חלים לגבי עובדים זרים בתחום הסיעוד ולפיכך אין חובת תשלום שעות נוספות בעניינם. מכאן עתירה זו.
בג"ץ (מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין, בהסכמת השופטים א' פרוקצ'יה וח'מלצר) דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
מן הראוי כי המחוקק והרשויות הרלוונטיות ידרשו לנושא ויקדמו פתרון שיענה על הקשיים האמיתיים הכרוכים במציאות המורכבת בסוגייה זו.
הכלל הוא כי ביהמ"ש הגבוה לצדק יתערב בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה רק כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים - האחד, קיומה של טעות משפטית מהותית בפסק הדין; השני, הצדק מחייב את התערבות ביהמ"ש בנסיבות העניין.
בעניין שלפנינו, מתעוררת שאלה משפטית מורכבת בעלת השלכות רחבות היקף, שניתנו לה פתרונות שונים ואף סותרים, חדשות לבקרים, על ידי בית-הדין הארצי לעבודה. אולם, אפילו היה נמצא כי מתקיים התנאי הראשון להתערבות בג"ץ בפסה"ד, הרי שלא מתקיים התנאי השני. נראה שהדרך הראויה לפתרון הסוגיה העקרונית הניצבת בפנינו היא הכרעה מושכלת ומקיפה של המחוקק במכלול השאלות הקשורות לתבנית ההעסקה הייחודית של עובדים זרים בתחום הסיעוד. בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה נאמר כי תהליך זה נמצא כבר בעיצומו, ונקווה כי הוא אכן יסתיים במהרה.
בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, קיימות ארבע גישות עקרוניות אשר אינן חפות, כל אחת כשלעצמה, מקשיים משפטיים, חלקם בעלי השלכות רוחב קשות.
הגישה הראשונה: עמדת הרוב בפסק הדין נשוא העתירה ובעניין טודורנג'אן מניחה, כי החריגים הקבועים בסעיפים 30(א)(5) ו-30(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה חלים על עובדים סיעודיים. עמדה זו אינה עולה, לכאורה, בקנה אחד עם הפרשנות המסורתית לחריגים אלה, עם תכליתם של חוקי המגן בכלל, ועם תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה כפי שהוא מיושם במקרים הרגילים להם נתכוון מלכתחילה.
הגישה השנייה, מבקשת להוסיף "אחוז מסוים" לשכר העובדים הסיעודיים בהתאם לטיב עבודתם. אף כי ייתכן שמדובר בפתרון ראוי לגוף הדברים, המצדדים בעמדה זו לא הצביעו על מקור חוקי המקנה לביהמ"ש עילה להורות על תוספת השכר שנקבעה בפסק הדין, ומכאן שאין ללכת בדרך זו. בכך אין בשום פנים כדי לומר כי השכר המשתלם לעובדים אלה הוא שכר ראוי.
הגישה השלישית סבורה, כי החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה אינם חלים בעניינם של עובדים זרים סיעודיים, אך יש להכיר רק בחלק משעות היממה כשעות עבודה - השעות שבהן מטפל העובד במטופל בפועל, להבדיל מהשעות שאותן מקדיש העובד לפנאי או לשינה. עמדה זו מקימה קשיים משלה ואינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה המקובלת של שעות עבודה. היא עלולה להוביל לתוצאות קשות ומרחיקות לכת לגבי הגדרת שעות העבודה בתחומי עיסוק רבים נוספים.
הגישה הרביעית, סבורה, כי החריגים לא חלים בעניינם של עובד זר הנותן שירותי סיעוד וכי ככלל, כל זמן שהעובד אינו חפשי לעשות כרצונו יש לחשב כשעות עבודה. נראה שגישה זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות באשר לאותם חריגים, כפשוטה, אולם דווקא בה טמונים הקשיים הגדולים ביותר. הקושי המרכזי נובע מכך שהיא מבקשת להחיל רק מקצת מן ההסדרים הקבועים בחוק שעות עבודה ומנוחה על עניינם של העובדים הסיעודיים. בהנחה שהחריגים לחוק אינם חלים על העובדים הסיעודיים, אזי מתכונת עבודתם - כל כולה - עומדת בסתירה לחוק. מתן פתרון משפטי צר, אשר בוחן רק את שאלת הזכאות לתשלום עבור שעות נוספות ומותיר את השאלה המרכזית ללא פתרון, יוביל לתוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסות היסוד ועם מטרת חקיקתו של חוק שעות עבודה ומנוחה. זהו פתרון צר ומוגבל אשר עלול לפגוע בעובדים הסיעודיים ובמטופלים גם יחד.
גם גישתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה מציעה פתרון מעשי וישים לקשיים הניצבים בפני העובדים הסיעודיים והמטופלים הסיעודיים כאחד. הקושי הכרוך בגישות השונות נובע מעצם הגדרת שעות העבודה של העובדים הסיעודיים הזרים, שביתם הוא בית המטופל, וממילא מעצם הגדרתן של השעות הנוספות. הגדרה פשטנית מסבה עוול לעובדים הסיעודיים שקושרים חייהם עם המטופלים.
עולה איפוא, כי במסגרת החקיקתית הקיימת אין הסדר המתאים למצב הדברים הייחודי בעניינם של העובדים הסיעודיים, ופרשנות צרה וחלקית של הדין ביחס לחובת התשלום עבור שעות נוספות, ללא התמודדות עם מכלול השאלות הכרוכות בעצם תבנית העסקתם הייחודית, עשויה להוליך לתוצאות קשות מאד. לפיכך, התוצאה היא שאין להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה; כך בין אם נניח כי קיימת תחולה לחריגים הקבועים בחוק ובין (ולכך נוטה בג"ץ יותר), משום שאין להחיל את הוראות החוק לעניין התשלום עבור עבודה בשעות נוספות בענייננו בהיעדר כל יכולת ליישמו לשיעורין ובהתקיים הסכמה כוללת כי אין לחוק תחולה בכל חלקיו העיקריים הנוגעים למתכונת העבודה עצמה. מדברים אלה עולה, כאמור, כי ספק אם מתקיים בענייננו התנאי הראשון להתערבותו של בג"ץ בפסקי דין של בית הדין לעבודה ומכל מקום, לא מתקיים התנאי השני - שכן נראה שהצדק מחייב דווקא שבג"ץ לא יתערב בפסק הדין.
מרכז המידע המקיף בישראל לבני גיל הזהב. באתר מידע רב, כתבות, טיפים המלצות וקישורים לגיל השלישי, נושאי סיעוד, עובדים סיעודיים זרים, מטפלת סיעודית ובריאות.
